פעם ראשונה בקמיוניטי?

 פורסם ב-28 ביוני 2009, 9:19

הפעם הראשונה שלי בקמיוניטי הייתה מסוג החוויות שנצרבות בזיכרון ולא שוכחים, גם אם אחרי 6 חודשים במקום הבנתי שהמקום ניראה אחרת לגמרי ממה שחשבתי, עדיין ההתרשמות הראשונה הייתה כל כך חזקה שלעולם לא אשכח אותה.

היה חם ומעיק כשנחתנו שם. שירלי (אבוריג`ינית מקומית) חיכתה לנו עם הרכב הנוכחי של מי שניהל אדמניסטרטיבית את הקמיוניטי. הרכב ניראה כאילו מישהו לקח אותו לנסיעת מבחן בשטח ובדק באותה הזדמנות את עמידות השימשה הקידמית לאבנים שנזרקות חזק ומקרוב. נאמר לנו שהמנכ"ל נטש את המקום באישון לילה כי זקני הקהילה איימו על חייו. האבוריג`ינים ניראים כל כך מפחידים שחשבתי לעצמי שאם אחד מהם היה מאיים עליי גם אני הייתי בורחת כל עוד נפשי בי.

הנסיעה המאוד קצרה מה airstrip לאזור המשרדים הייתה קשה ברכב המצ`וקמק בלי מזגן בחום של בערך 35 מעלות.  הכניסה למשרדים לא הקלה (אם לרגע חשבתם שבמשרדים היה קריר ונעים) את החום והמועקה. במשרד המנכ"ל הנוטש התקיימה פגישה טלפונית בין המועמד לבין משרד רואי החשבון שניהל אדמניסטרטיבית את הקמיוניטי מטעם הממשלה הפדרלית. התשובה הסופית ניתנה רק אחרי שהמועמד שאל אותי "את רוצה שנחיה בקמיוניטי בחצי שנה הקרובה?".

איך אפשר לסרב בכלל? מתי יזדמן לי שוב לחיות בין אבוריג`ינים (מאיימים) באמצע מדבר אדום? השכר והתנאים מסביב רק הקלו על ההחלטה.

אחר כך עשינו סיבוב קצר לראות את אזור המגורים של הצוות שעובד בקמיוניטי. האנשים שבאים לעבוד בקהיליות האלו מתחלקים (לדעתי) לשניים – אלו שחושבים שהם באים להציל את האבוריג`ינים מעצמם ואלו שרוצים לתרום לקהילה. פגשתי גם וגם אבל זה לא הפוסט לספר עליהם.
אזור המגורים של העובדים נפרד מאזור המגורים של האבוריג`ינים, רוב הבתים מגודרים והמרפסות גם כן מגודרות (לי זה ניראה קצת כמו כלובים) אמרו לנו שזה נגד פריצות ושיש הרבה כאלו. האזור לא ניראה לי שווה או מרשים במיוחד וגם לא המבנים ששימשו את הצוות למגורים אבל גם לא ניראה בילתי אפשרי לחיות בו.

אחרי שיחת טלפון נוספת ואחרי שהמועמד ניהל שיחה עם כמה ממכובדי הקמיוניטי התבהר החלק הראשון של התמונה – בקמיוניטי חיים 450 בוגרים, הם זכאים לתשלומים דו שבועיים מהממשלה (הפדרלית), בהתאם לתכנית הממשלתית:  CDEP- Community Development Employment Program – הזכאים לתכנית הזו צריכים לעבוד 4 שעות ביום, 5 ימים בשבוע (שני-שישי) במסגרת הקמיוניטי.
מסתבר שמנהל הקמיוניטי נכשל בהעברת הכספים לחשבונם של תושבי הקהילייה (אין לי מושג אם זה בגלל שהוא שכח, היה עסוק מדי בניירת, לקח יום חופש בדיוק ביום של המשכורות או חשק בסכום נאה של למעלה מ 200,000 דולר) עוד הסתבר לי (למועמד ידע קודם בניהול קהיליות) שאי תשלום בזמן יגרום כמעט תמיד לתגובה זועמת של תושבי הקמיוניטי.המשתנים שיכולים להשפיע בסופו של דבר על פעולותיהם כתוצאה מהזעם הם מערכת היחסים שלהם עם הנהלת או מנהל הקמיוניטי והאלטרנטיבות המוצעות להם.

אחר כך פגשנו את Lindsy, השוטר האחראי ובן דוד רחוק של המועמד. איתו ישבנו לשיחה ארוכה וקיבלנו הרבה מאוד מידע לגבי הפלילים בקמיוניטי. קיבלנו סקירה על מסניפי הדלק וגם על הצעירים הפוחזים (לא כולם כמובן) שפורצים לבתים של הלבנים – הם עושים את זה כדי להפחיד ולעצבן – לא שזה מקובל עליי אבל זה הבהיר לי עם מי יש פה עסק. אותם צעירים היו פורצים גם לחנות הקהילייה וגונבים תפוצ`יפס או שתיה קלה (ואיך המועמד בשיתוף עם זקני הקהילייה טיפלו בבעיה זה כבר לפוסט אחר), חוצמיזה הקהילייה היא ללא אלכוהול (כלומר אסור להכניס אליה אלכוהול) זה לא אומר שהם לא מנסים,  וכמובן שזה לא אומר שללבנים אסור להכניס אלכוהול לבתים שלהם – כי הרי ללבנים אין בעיה לשלוט בעצמם כשהם שיכורים, רק לאבוריג`ינים יש בעיה.
אבוריג`ינים שחיים בקמיוניטי (שלהם) – אסור להם להכניס אלכוהול.
לבנים שחיים בקמיוניטי (של האבוריג`ינים) – מותר להם להכניס אלכוהול.

גם אתם רואים בעיה, או שזה רק אני? לי זה ניראה בעייתי ושאלתי את המועמד שוב  "מותר ללבנים לשתות משקה אלכוהולי בעודם פיזית בגבולות הקמיוניטי?" מסתבר שכן.

אני אספר לכם יותר מזה – אחד השוטרים סיפר לנו שאב הקהילה – הכומר המקומי, הזמין את השוטרים ל get together בכנסייה. השוטר הביא איתו בירה (או בירות) ואב הכנסייה כעס עליו ואמר לו שלא כדאי שישתה אלכוהול כי זה יגרום לו לשיכרות. עם זאת, באותו ערב גיבוש בכנסייה, הוגש למשתתפים יין.
בירה זה רע. יין זה בסדר.

זהו. החלטנו לעבור לקמיוניטי. טסנו חזרה להולס קריק, נסענו עם הרכב ל Wyndham לאסוף את הבוייז וקצת דברים אישיים של המועמד, חיכינו לרכב המנכ"ל החדש ויחד עם עוד רכב ששייך לקמיוניטי יצאנו שנינו (כל אחד באוטו אחר) כשהבוייז (הכלבים) אירחו לי חברה למסע של עוד 700 קילומטרים בערך, חזרה לקמיוניטי.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פעם ראשונה בקמיוניטי?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s