מפגש של תרבויות

פורסם במקור ב-17 בינואר 2010

~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~ התחלתי לכתוב את הפוסט הזה ביולי 2009. אנחנו בינואר 2010. Shame on me

לא שהדברים שרציתי לכתוב עליהם השתנו. נהפוך הוא, רק נוספו עוד נושאים לכתיבה. הדבר החשוב ביותר שקרה לדעתי בחצי שנה האחרונה הוא המינוי שלו ל WAAAC ידענו שהסיכויים שלו גבוהים ובכל זאת, כשהתקבלה ההודעה הרישמית על המינוי, הייתה בבית התרגשות רבה. שתי פגישות של המועצה כבר התקיימו ובקרוב תתקיים הפגישה השלישית. אני מקווה שאוכל לספר בעתיד על שינויים אמיתיים שנעשו בהשפעת המועצה*. חוצמיזה, מיותר לציין שסף הגאווה שלי עולה על גדותיו.

ביולי, כשכתבתי את הטיוטה הראשונה, קראתי לפוסט "מפגש של תרבויות" כי רציתי לספר בו על ההבדלים שגיליתי בין התייחסות הלבנים לבין התייחסות הילידים לנושאים שונים. בנתיים, נזכרתי בעוד ועוד מקרים שהשפיעו ועיצבו את דעתי בנושא היחס של האוסטרלים האירופיים הלבנים לילידים האוסטרלים ושיניתי את הטיוטה כל כך הרבה פעמים שלבסוף החלטתי להניח לפוסט ולחזור אליו בפעם אחרת. היו כמה אירועים שנכחתי בהם שהשאירו בי זיכרון צורב בכל מה שקשור ליחס המתנשא של הלבנים על הילידים. אני חושבת שהצורב ביותר היה לכבודם של שניים מחברי ממשלת מערב אוסטרליה (כשגרנו שם בשנת בתחילת 2007, הם היו חברי ממשלה). צריך להבין ש Wirrimanu Aboriginal Community היא אחת מהקהילות המבודדות במערב אוסטרליה בפרט ובאוסטרליה בכלל. הקהילייה הייתה באופן קבוע בכותרות בגלל ניהול אדמניסטרטיבי כושל, העברת כספים מסעיף אחד לאחר עם הרבה מאוד הגבלות איך וכיצד להשתמש בכסף כך שבסופו של דבר הילידים לא באמת נהנו ממימון ממשלתי מלא והמספרים נשארו כתובים בתקציבים של משרדים ממשלתיים כאלו או אחרים. כשאנחנו הגענו לחיות שם והוא התחיל את תפקידו, זה היה אחרי (כמו שסיפרתי באחד הפוסטים הקודמים שלי) שהמנכ"ל הקודם נעלם באישון ליל, בתקציב השנתי היו "חסרים"  סעיפים (שכללו הרבה מאוד כסף) ונושא כואב נוסף היה החנות המקומית, מבחר מוצריה הדל והלא טרי והמחירים המופקעים שדרשו מנהלי החנות (הלבנים, נו מה?) עבור כל מוצר.

המפגש לכבוד השרים, נערך בחצר הכנסייה (המיבנה היחידי אגב שעשוי אבן) (שהרי אם ישו יחליט להגיע, יהיה ממש לא נעים להכניס אותו לאחד המבנים הניידים האלו שעשויים מאנ`לא יודעת איזה חומר). הכנסייה משמשת את העובדים כ"בית התרבות" המקומי. כל מפגשי הגיבוש נעשים בחצרה (ותחת עינו הפקוחה של האב מת`יו). למפגש הוזמנו הלבנים שעובדים בקהילייה, אף לא יליד מקומי אחד, חוץ מאחת שהסתובבה שם (אין לי מושג עם או בלי הזמנה) ומכיוון שהייתה מאותגרת שיכלית, אף לא אחד העז לגרש אותה משם. אין לי מושג עד היום מה הייתה הסיבה למסיבה. אני רק זוכרת את טום סטיבנס (אחד מהפוליטיקאים) מברך את המנכ"ל על העבודה המצויינת שהוא עושה (המנכ"ל רק התחיל לעבוד שם, שום פירות לא נקצרו תוך שבוע אחד)  ואת המילים שלו "…אני מסתכל סביבי ורואה אנשים שמחים ואוירה טובה מאוד". המשפט האחרון הצית ויכוח נוקב בין המנכ"ל לבין טום סטיבנס. המנכ"ל טען שעם כל הכבוד שיש לו למר סטיבנס (וביננו, לא היה לו הרבה ועדיין אין לו), אין לו מושג על מה הוא מדבר. המנכ"ל דווקא מטפל ברמה היומיומית בהרבה מאוד טענות שעולות מצד תושביה המקוריים של הקהילייה ושאולי אם מר סטיבנס היה מועיל לצאת רגע מחצר הכנסייה ולהיפגש עם התושבים עצמם, הוא היה מקבל קצת מושג שחסר לו. אני מודה שהמנכ"ל לא ניסח את דבריו בקפדנות ואפילו טון הדיבור שלו לא העיד על שום כוונה לקיים דיאלוג. אני מניחה שתסכול של הרבה מאוד שנים בא לידי ביטוי באותו ויכוח בין השניים. טום סטיבנס התחפר בעמדתו שהכל יפה ומקסים והאנשים שמחים והמנכ"ל רק התרגז יותר ויותר וטען שהגיע הזמן שהפוליטיקה הלבנה תפסיק להתערב בענייני הפוליטיקה האבוריג`ינית. ברור לכם שהויכוח לא הוביל להסכמה ואפילו לא להסכמה על אי הסכמה אלא שטום סטיבנס, בהיותו פוליטיקאי מנוסה יותר ובעל עור עבה יותר כנראה, מצא את הדרך לסיים את הויכוח בלי שום סיכום ואז הגיע האדון השני (שבאותו מעמד ממש לא ידעתי מי הוא ושהוא בכלל שר בממשלת מערב אוסטרליה). הוא הציג את עצמו בפני המנכ"ל שלחץ את היד המושטת אליו אבל סינן בכעס:

"I`m discussed of what`s happening here" הסתובב והלך. השאיר אותי לעמוד מול האיש הנמוך הזה שאין לי מושג מי הוא, מחייכת כמו אדיוטית וממלמלת התנצלות כלשהי לפני שמסתובבת והולכת. למחרת בבוקר הוא התנצל בפני האיש הנמוך. הכרחתי אותו. זה לא משנה במה אתה מאמין וכמה אתה כועס, אני לא רואה שום סיבה להיות כזה גס רוח ועוד כלפי מישהו שלא באמת ניהלת איתו את הויכוח. לימים נודע לי שהאיש הנמוך הוא מארק מאקגוואן, שכיהן כ Minister for Education and Training (היום הוא עומד בראש המפלגה – 13.09.2012)

שבועיים אחרי הביקור שלהם, פורסמה הכתבה הזו. הופתעתי לקרוא את דבריו של טום סטיבנס, הוא שינה דעתו ויוחסו לו דברים שהיו ההיפך הגמור ממה שהוא אמר כשנכח במקום (ואני עמדתי שם, שמעתי באוזניים שלי מילה במילה מה שהוא אמר). חוצמיזה חשוב שתדעו שהמידע שמיוחס שם למנכ"ל אינו נכון, הוא לא הושעה והוא לא פוטר ונשארנו שם לאורך כל תקופת החוזה שלו והם רצו שיישאר עוד אבל בשל הנסיבות האישיות שלנו החלטנו לעבור לגור ב Kununurra. הדבר היחידי המיוחס אליו ושנכון הוא הציטוט שהוא אינו יכול להגיב ושהעיתונאי צריך לפנות ל ORAC כדי לקבל מהם תשובות. פיסת מידע נוספת נכונה מהכתבה הזו הוא המידע על החנות בקהילייה ועל איך המנכ"ל פתר את מירב הבעיות שם אספר בפוסט נפרד. דבר נוסף – וזה לדעתי מסכם את השימוש לרעה שעושה המדיה האוסטרלית בעיצוב דעתם של ההמונים על האבוריג`ינים – התמונה שצורפה לכתבה. היא לא צולמה בקמיוניטי. האנשים המצולמים בה אין להם ולא היה להם שום קשר לקמיוניטי – אבל האימג` מתחבר כל כך טוב לכותרת, איך אפשר לוותר על דבר כזה? בתמונה שצירפתי לפוסט מצולמים מר סטיבנס והמנכ"ל באוקטובר 2008, ב Turkey Creek (שנה וחצי אחרי המפגש הקודם ביניהם) המנכ"ל היה בתפקיד אחר (East Kimberley Team Leader – Save The Children Australia) וטום סטיבנס? בזמן הזה הוא כבר נהייה סנטור ב UPPER HOUSE.

* הוא כיהן כיושב הראש של הקומיטי הזו בשנה האחרונה והגיע להישג מרשים שארחיב עליו בפוסט נפרד

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s