איך הגעתי מסוביאקו למדבר טנמאיי איך

אזהרה – התוכן קצת חוזר על עצמו עם הפוסט הראשון בבלוג זה, עם זאת – אני מגלה שיש דברים ששכחתי מלפני שלוש שנים (שקרו לפני 5+ שנים) לעומת דברים שהיו זכורים לי בבהירות גם אחרי כל הזמן הזה (לפיכך עשיתי לו שיפור קוסמטי קל והורדתי מידע כפול ומיותר).

~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~

פורסם במקור ב-24 ביוני 2009, 17:19

האמת, מאוד פשוט. טסים ל Broome מקבלים רכב 4X4, נוסעים איתו כמה מאות קילומטרים, עושים לילה בפיצרוי קרוסינג, עוברים הצפות וסערות (אם עושים את זה בעונה הרטובה כמונו) ומהולס קריק טסים במטוס צעצוע ל Wirrimanu (Balgo) – Aboriginal Community. זה בגדול.

כשהגעתי בפעם הראשונה לאוסטרליה, נלקחתי בכבוד רב למלון מקסים ב subiaco שבפרת`. אחרי שבועיים פלוס הוא קיבל הצעת עבודה שהוא לא יכל לסרב לה, לנהל את אחת הקהיליות המבודדות והמפורסמות ביותר באוסטרליה – Wirrimanu (Balgo) Aboriginal Community. את כל הטיול הזה מפרת` לבלגו עשינו באדיבות החברה שהציעה את המישרה* (מיקום הקהילייה)

כשהגענו ל Broome ולקחנו את הרכב שחיכה לנו, נסענו ישר ל Coles לעשות קניות. בתור מי שנולד וחי את רוב חייו בקימברליז, הוא ידע איך צריך להתכונן לטיול כזה (אני הרי הייתי קונה מים לדרך וסומכת על זה שבדרך נעבור כבר בתחנות דלק) (וטוב שלא עשיתי את הדרך לבד, הייתי גוועת ברעב) – אין דבר כזה תחנות דלק שנותנות שירות 24 שעות בין Broome לבין פיצרוי קרוסינג.
לי זה ניראה מוגזם כל מה שהוא קנה אבל טעיתי ובגדול כי אם לא המזון, המים ושאר הדברים שנרכשו שם – זה לא היה נגמר טוב. בתור מי שרגילה לשתות את הקפוצ`ינו שלה כל בוקר, לא היה לי קל בלי זה אבל כל הטבע הזה מסביב עושה משהו לבנאדם ומפצה על הכל.

במהלך הטיול חשבתי לעצמי "אני עושה טיול סטייל נשיונל גיאוגרפיק" הנופים והמראות, מזג האוויר הסוער, ההצפות, בעלי החיים – הכל היה כל כך מיוחד בפעם הראשונה (בפעם השניה שעשיתי חלק מהדרך – זה כבר לא היה באותן נסיבות וכל מה שרציתי זה להגיע כבר הביתה בקמיוניטי).

אנ`לא זוכרת הרבה מהעיירות שעברנו (לילה בפיצרוי קרוסינג ולילה בהולס קריק) אני זוכרת דרך שלא נגמרת אבל גם לא משעממת לרגע. יש משהו דרמתי בנוף של הקימברליז ובעונה הרטובה הצבעים מעצימים את התיאטרליות והופכים לכהים יותר מאשר בעונה היבשה. בעונה היבשה אגב, אין מצב לצאת מהבית בלי זוג משקפי שמש – אי אפשר לפתוח את העיניים מרוב בהירות. בעונה הרטובה הכל נהייה רך יותר למראה ולמגע. האדמה האדומה רכה להפליא (מה שמקשה את הנהיגה על דרכי העפר אבל גם הופך אותה לחוויה משעשעת ביותר אם אתם אוהבים להשפריץ מים מסביב כמוני)  הכל רטוב ואפור ושחור ובשקיעה הכתום והאדום שולטים. מדהים.

את הלילה הראשון ככתוב עשינו בפיצרוי קרוסינג, הגענו לשם אחרי 400 ק"מ בערך. החושך כבר ירד והמקום שהתארחנו בו היה מפוצץ בכל מיני חרקים מעופפים (לא סימפטי בכלל). למחרת בבוקר, כשיצאנו שוב לדרך נתקלנו במחסומי הצפה שעובד מ.ע.צ. מקומי התחיל להניח מסביב אבל אחרי שהוא דיבר איתו והבין שמדובר במקומי ושהרכב שלנו מתאים למעבר, הורשנו לעבור את המחסום ולהמשיך בדרך.

ההצפה הראשונה ניראתה לי כמו שלולית עצומה על הכביש – "המים לא זזים בכלל" הודעתי לו נמרצות ומיד קיבלתי "שיעור חצייה" לחוצה (הלבן) המתחיל – כיצד האבוריג`ינים בוחנים את עוצמת הזרימה – מעבר לזה שכשהזרימה חזקה וניתן להבחין בבירור בדברים שטים מול העיניים והמהירות שהם עושים, יכולים האבוריג`ים לשבת שעות על גבי שעות ולהתבונן באבן ספציפית ובהתקדמות שלה (כשהעין הלבנה והישראלית שלי הייתה מודיעה למוח הישראלי והלבן שלי "אין זרימה, את יכולה לעבור"). דבר נוסף שהקשה על ההמשך הוא העיקול בכביש והעובדה שהכביש כנראה גבוה יותר מהשוליים (בחיי שלא הייתי חושבת על זה בעצמי, אולי זו הסיבה שבעונה הרטובה לא נותנים ללא מקומיים אפשרות להמשיך).

ההצפה השניה הייתה עמוקה ומפחידה יותר. לפני שחצינו העלנו לאוטו 2 אבוריג`ינים צעירים שהלכו מפיצרוי קרוסינג לקמיוניטי שלהם (איפושהו אחרי ההצפה). ההצפה הייתה עמוקה ועברנו אותה די לאט, עוד לפני שחצינו אותה ואחרי דיון אבוריג`יני קצר הוא הוריד נעליים והסיר מכנסיים וצעד בתוך ההצפה להרגיש את הקרקע, לוודא שאין בורות בכביש ולחוש את הזרימה ממקור ראשון.

 בין פיצרוי קרוסינג להולס קריק יש כמעט 300 קילומטרים ועברנו אותם לאט, נהנים מהנוף.

אחרי לילה בהולס קריק עלינו על טיסה במטוס זעיר ואחרי עוד כמעט 40 דקות נחתנו בקמיוניטי. היה חם מאוד ויבש מאוד, הקמיוניטי ניראתה לי כמו בסיס צבאי רדום אי שם בביקעה. הבתים ניראים כמו בתי קרטון או כמו קראוונים (סביר להניח שזה מה שהם) הדרכים הן דרכי עפר (אדום) והמשרד אליו נלקחנו ניראה בדיוק כמו משרד צבאי בבה"ד 3 בו שירתתי לפני יותר מ 20 שנה.


על המעבר לקמיוניטי והחיים בה, בפוסטים הבאים

* היום אני יודעת ש"החברה" שהציעה את העבודה זה משרד ממשלתי פדרלי

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s