אין חדש תחת השמש

אוקיי אז לא יוצא לי לכתוב הרבה, אבל כשהתבקשתי לכתוב על המיקום שלי הדבר הראשון שעלה לי בראש זה "מעולה. הרי לך הזדמנות לפוסט חדש" כל כך הרבה דברים קורים ומשתנים ומתפתחים – יש על מה לכתוב. תמיד.

והמקום המושלם ל(התחיל)כתוב זה מרכז האמנות של פרימנטל 

בעבר כתבתי "אם לא פרימנטל, מי היה נשאר כאן בכלל" זה לא בגלל הבידוד שאנחנו נהנים ממנו במערב אוסטרליה, זה לא בגלל שבמערב אוסטרליה יש את הנוף היפה ביותר (מישהו אמר קימברליז?) וזה גם לא בגלל שהאוקיינוס ההודי שם בכיס הקטן את כל האוקיינוסים בעולם. אלו רק מהווים את התיבול במנה העיקרית = פרימנטל. 

אי אפשר לתאר את האוירה והקסם של פרימנטל, זה קצת (מאוד) שילוב של ההרגשה שבתי האבן עושים לך בירושלים (בשכונות ספציפיות) מעורבב עם האוירה העכשוית שיש בנוה צדק. עכשיו קחו את התוצאה והעצימו אותה. העצמה זו מילה מאוד טרנדית עכשיו, ניראה אתכם מצליחים להעצים אוירה.

IMG_0860

מעצימים את האוירה

הבוקר כשהגעתי לפזר את הילדים (חופשת ביצפר) בחוגים (השווים) (תרתי משמע!) עצרתי לרגע בתערוכה הנוכחית במרכז וחשבתי לעצמי "לעזאזל, נושא נוראי ועם זאת התמונות כל כך אסטתיות, מעניינות ועושות לי חשק לתלות אותן בחדר העבודה שאין לי – איך זה מתיישב אחד עם השני?" ואז נזכרתי בסדנת הורים ההיא שעשיתי שהמנחה התעקשה איתנו לבדוק עם הילדים איך הם מרגישים ולא להפוך את הדברים כאילו מדובר בנו (אני לא נכנסת לדוגמאות כי זה לא נושא הפוסט ויש גבול עד כמה אני מוכנה לגלוש לנושא אחר ולאבד לגמרי את הפוקוס ולשכוח מה רציתי להגיד)

The Indian Ocean

The Indian Ocean

איפה היינו ??

פרימנטל. איזה מזל שיש את פרימנטל.

עמית רצה שאמליץ על מקומות ספציפיים (מסעדות, בתי קפה וכדומה) אני אומרת – אל תתכננו, בואו ברכבת (אם אתם מתקמצנים על החנייה) ושוטטו ברחובות. יש ערימות של בתי קפה, מסעדות קטנות, מסעדות גדולות, שוק שוקק בסופ"ש (עם הקפה הכי טוב בסביבה וההמבורגרים הכי מעניינים) מרכז אמנות to die for ולא פחות חשוב – אולי הכי חשוב (מבחינתי לפחות) אמנות רחוב מקורית מעניינת ומובילה בתחומה (אבל האמת שזה נכון למערב אוסטרליה בכלל ופרת' רבתי בפרט) (עוד תמונות של אמנות רחוב בפוסט הבא או באינסטגרם שלי – עד שאלמד איך לקשר בין הפלטפורמות).

המבורגר כזה כבר אכלתם??

מודעות פרסומת

עוד שנה (שנתיים?)

הזמן חולף כל כך מהר שלפעמים זה מפחיד. קשה לי להפנים ששנות התשעים, למשל, התחילו לפני יותר מעשרים שנה – כי כבר בתחילת שנות התשעים הייתי באמצע שנות העשרים אז מבחינתי זה היה ממש אתמול (not)

בזמן האחרון יש אצלנו מבול של ימי הולדת לחברים של הצאצאים. באופן כללי, לחגוג יומולדת לילד שלך זה באמת נחמד מאוד אבל סיפור לא זול. אם יש לך יותר מילד אחד ואת חיה על פי תכנון תקציבי מוגדר ומתוקצב, ברור לך שלהשקיע בשתי חגיגות יומולדת זה קצת יותר מדי (לא רק תקציבית, גם הפקתית)

אצלנו בשכונה, מאוד פופולרי לחגוג ימי הולדת בפארק הקרוב. פרת' היא אחת הערים היותר ירוקות של אוסטרליה, כמעט בכל פרבריה, בכל קרן רחוב נח לו פארק נעים. בשכונה עם אוכלוסייה סטייל היפית אין דבר נכון יותר מאשר לחגוג יומולדת ליורשים באוירה ירוקה ובתפריט צימחוני עד טבעוני.

הכל טוב ויפה, אין לי באמת שום בעיה עם אורך חיים היפי, טבעוני, הוליסטי ומלא באנרגיות חיוביות. הבעיה מתחילה עם המתנות.

היפים היפים אבל כשזה מגיע למתנות, הילדים (שעדיין לא היפים אבל חיים באוירה שההורים יוצרים) לא רואים על העיניים. השבוע קיבלנו הזמנה ליומולדת של ילד בן 8, להזמנה צורפה רשימת wish list וצויין בה בכותרת שאלו המתנות הנחשקות נכון לספטמבר 2014.

מצד אחד חשבתי שזה מאוד נוח שאני יודעת מה בדיוק הילד רוצה מצד שני הוא חשב שזה עובר את גבול הטעם הטוב שילד בן שמונה מכין רשימת מתנות נחשקות. הוא טוען שבגלל שההורים "כופים" על הילדים את אורך החיים ההיפי/הוליסטי/רוחני/צימחוני/טבעוני – בדיוק בגלל זה הילד שלהם הופך למטריאליסטי "קיצוני" (אלו המילים שלו). מצד שלישי, הילד רוצה מתנות שעולות בסביבות ה $50 – עם כל הכבוד (ולא תמיד יש) שההורים (או סבא וסבתא אם יש) שלו יקנו לו מתנות כאלו.

לא בטוחה מה הדבר הנכון אבל אצלנו, עד היום, חוץ מיומולדת 4 של הבכור (שקרתה לפני כמה שנים) חגגנו את ימי ההולדת בחוג המשפחה. השנה בגלל פרץ ימי ההולדת הזה שנחת עלינו, הלחץ מתחיל…

 

Reconciliation Action Plan

RAP photo

כשעבדתי ב DOH נכחתי בטקס נחמד לכבוד השקת התכנית לפיוס. נאמו מכובדי המשרד, אחת העובדות סיפרה את סיפורה האישי, הופיעה קבוצת רקדנים  ונאם פיטר יו שאני מכירה אישית, אחד ממנהיגי האבוריג'ינים החשובים והמשפיעים במערב אוסטרליה בכלל ובמזרח הקימברליז בפרט.

הטקס באמת היה מרשים. בתור אחת שראתה להם מבפנים, טרחתי להעביר מסר למארגן הטקס שהיה מרשים ביותר.

אבל טקסים ודיבורים בנפרד ומעשים בנפרד. מאז, החברה שלנו מעורבת בכמה פרוייקטים של תחזוק ובנייה והלכה למעשה, הסיכוי שחברה בבבעלות אבוריג'ינית או קבלן בנייה אבוריג'יני יצליחו לזכות במכרז בנייה שואף לאפס. רוצים לסגור את ה GAP אבל לא עד כדי כך כנראה. השחקנים הנוספים בזירה (חברות בנייה ותיקות וחזקות) מצליחים עדיין לזכות במכרזים הכבדים.

בחודש הקודם התקיימה ב Broome ועידת אנשי עסקים אבוריג'יניים ונציגי ה DOH. היו ניצוצות, נקבעו קווי פעולה ואפילו נקבעה פגישת המשך בעוד 8 שבועות ב Kununurra. אולי בכל זאת יצא מהם משהו.

הבוקר כשבדקתי מה מצב מזג האויר באזורנו דרך האתר הממשלתי שנקרא (בתרגום שלי) לשכת המטאורולוגיה גיליתי שגם הם סוגרים את ה GAP. בין היתר הם הקימו אתר המכיל מידע אבוריג'יני על מזג האויר ביבשת אוסטרלי. מעניין לקרוא.

חבל שלא מכניסים לתכנית הלימודים של בתי הספר נושאים כאלו ואחרים הקשורים לידע האבוריגי'ני (שלא לדבר על היסטוריה…)

הדרך עדיין ארוכה והאחריות לסגירת ה GAP מוטלת לא רק על הממשלה הפדרלית או המדינית, אלא גם על האזרחים – ללא קשר למוצא שלהם – בין אם הם אבוריג'ינים לבין אם הם לבנים.

מצא את ההבדלים

השבוע היה הטיפול האחרון שלי, בעודי יושבת בחדר ההמתנה דפדפתי באחד המגזינים וראיתי תמונה שהצחיקה אותי והזכירה לי איך באמת תולים כביסה באואטבק.

מצאו את ההבדלים:

והנה המציאות

אולי אם הייתה לי שמלת ערב נוצצת כזו גם אני הייתי מצטלמת ככה. לעולם לא נדע.

יום חדש

כבר יותר מעשרים שנה שאני לא מחשיבה ימי הולדת שאינם טומנים בחובם את הספרות 0 או 5. מאז שהייתי בת 25. 30 היה יומולדת "נחשב" גם 35 – כל מה שבאמצע, סתמי.

בגיל 40 הרגשתי שהחיים שלי רק התחילו (ודווקא הספקתי המון לפני: 2 קריירות, חייתי בניו יורק, חייתי בטוסקנה אבל בגיל 40 התחיל הפרק הכי מעניין בחיים שלי עד אז) ובגיל 45 זיהיתי תובנות שלא היו קודם. היום יש לי יומולדת, אחד מאלו שאני לא מחשיבה אבל בכל זאת, יומולדת. פתחתי את היום עם הפוסט הנהדר של טלי ומיד נהייה לי טוב על הלב. אביב, פריחה, פארקים, ירוק בעיניים – כולם דברים שעושים לי טוב בנשמה. הפוסט שלה הזכיר לי את הטיול שעשיתי בשבוע שעבר בשמורה הנקראת על שם אפיק המים שעל שמו נקרא גם הפרבר שלנו וגיליתי מקבצים של פרחי קאלות

לפני חצי שנה אובחנתי עם סרטן השד. בואו נכנס מיד לפרופורציות – הגילוי היה מאוד מוקדם. סרטן זה סרטן זה סרטן אבל יש סוגים שאם מאבחנים אותם מספיק מוקדם סיכויי ההישרדות גבוהים. בימים אלו אני עוברת טיפולי הקרנות. זה כבר השבוע השלישי. תופעות הלוואי בעיצומן ואני משתדלת לקחת הכל בפרופורציות – היה יכול להיות הרבה יותר גרוע אבל עדיין, לפעמים זה עושה לי עצוב בלב.
אני מנסה להסתכל על הצד החיובי של החוייה (אין כזה. צריך להמציא) ומוצאת שמאז האבחון החלטתי להוריד הילוך והתפנה לי המון זמן (בתור פריקית של ניהול זמן, זה חיובי לגמרי) אותו אני מנצלת לכתוב ולקרוא. קראתי כמה ספרים שחיכו לזמן פנוי, טיילתי בסביבות מגוריי בתירוץ של מציאת הלוקיישן האולטימטיבי לקניית בית, צפיתי בסרטים שכבר מזמן רציתי לראות אבל הבילוי המועדף עליי הוא קריאת בלוגים מעניינים של אחרים ועוד כמה אתרים שווים:

אלכסון
Ted
המלבישה | בלוג אופנה
Aeon magazine

קריאה מהנה ומועדים לשימחה!

החיים אי שם (פוסט דומה אך שונה)

הערה: את הפוסט הזה כתבתי בינואר 2010. הפוסט השני בבלוג הזה למעשה אותו סיפור בשינויים קלים.

~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~

כשחיים באמצע השומקום והמצרכים בחנות המקומית מגיעים במקרה הטוב פעם בשבוע  – ובעונה הרטובה קורה שהמשאית לא יכולה לעשות את 280 הקילומטרים מהולס קריק לקמיוניטי כי מדובר בדרך עפר שהופכת לרכה ובוצית וטומנת בחובה בורות נבזיים – צריך לתכנן טוב טוב את התפריט השבועי.

אני, שחצי שנה לפני שהגעתי לאאוטבק האוסטרלי בכלל חייתי בטוסקנה והתרגלתי לשתות קפוצ`ינו (עם קורנטו כמובן) כל בוקר, התקשיתי להסתגל לעובדה שאין חלב טרי בחנות הקהילייה. חלב עמיד לא בא בחשבון. גם לא חלב דל שומן. חלב צריך להיות טרי, שמן ושאפשר להקציף אותו כראוי לכוס קפוצ`ינו המכבדת את בעליה.

מה עושים? טיול 4X4 להולס קריק, פעם בשבוע בוויקאנד כדי למלא את החסר במקרר ובמקפיא.

לנסוע ברכב שטח, בדרך עפר בוצית ומלאת שלוליות, זו חווייה מהנה ביותר. צריך ללמוד איך לתמרן את הרכב שמתחיל לשוט ללא שליטה בגלל הבוץ וזה יכול להיות מאוד מסוכן אם לא נזהרים ונסחפים (תרתי משמע). למזלי הוא מנוסה וסבלני וחוץ מפעם אחת שקצת איבד את שלוות נפשו כמו כל second driver – לא יכולתי לבקש מדריך טוב יותר.

כשסיפרתי לחברים בישראל שבוויקאנד נסעתי לעשות קניות במכולת של הולס קריק, זה לא נשמע להם תלוש מהמציאות. כשהוספתי שמדובר בעיירה מרוחקת כ 280 קילומטרים מאיתנו הם חשבו שהשתגעתי. הרי בארץ, לא נוסעים מתל אביב לבאר שבע בשביל לעשות קניות. לא נוסעים לבאר שבע בכלל. מה יש כבר לעשות בבאר שבע? במיוחד אם אתה גר בתל אביב… באר שבע זה הרי סוף העולם (אגב, קצת אחרי באר שבע, נמצא אחד האתרים היפים ביותר בישראל – מצפה רמון. נסו פעם, מקום קסום!).

ואז החלטתי לשנות קצת את הסיפור – סיפרתי שיצאתי לטיול גי`פים 4X4 בדרך בוצית של 280 קילומטרים. בסוף הגעתי להולס קריק ועשיתי שם קניות ואז נסעתי שוב (280 קילומטרים) בדרך הבוצית ההיא, כמו בנשיונל גיאוגרפיק – מלא חיות בר בדרך (במיוחד לפנות בוקר כשיצאנו – ערימות של קנגרואים מקפצים להם לפנות בוקר, תענוג) וכל מיני מינים של לטאות שבחיים שלי לא ראיתי קודם (וגם לא אחרי) והמון ציפורי טרף מעניינות.

נשמע יותר מסעיר, הא? אז מה אם המטרה הייתה חלב טרי כדי שאוכל לשתות קפוצ`ינו כמו שאני רגילה? העיקר הדרך הייתה מ-ד-ה-י-מ-ה! וחוויית הנהיגה חד פעמית ומענגת. כייף חיים שם במדבר.

בסופי השבוע שלא נסענו לעשות קניות, נסענו לטייל באזור. יש המון מה לראות – אגם גרגורי, בורות מים, קהילייות שכנות ומדבר מעניין ובראשיתי. ארץ הדינוזאורים הוא קרא לזה.